שוב הילד שלך מוצף? עצרי רגע

אני יודעת שאת רוצה וחשוב לך (בצדק) לדעת איך להרגיע את הילד שלך כשהוא מוצף.

אבל שניה, עצרי רגע.

לפני הכל, הוא זקוק לקבלה האמיתי שלך, זו העמוקה,

הקבלה שהילד שלך לא כמו כולם.

הילד שלך צריך אותך מבינה מה זה אומר להיות עם שונות נוירולוגית,

הוא זקוק לך לומדת, מכירה ומבינה את המשמעות של השונות הזו בחיי היום יום שלו.

את הקשיים שהשונות הזו מביאה איתה.

בואי נתמקד בשלושה אלמנטים שיתמכו ביכולת לצלוח את הסערה:

1. כשהסערה מתגברת ומשתוללת, את לא מלמדת להשיט סירה, את מעגנת ומייצבת אותה, כך בדיוק עם הילד שלך - זה לא הזמן להסביר לו דברים, הוא לא בהקשבה עכשיו. זה לא הזמן לנסות וללמד אותו או לשכנע אותו. הוא כרגע לא פנוי בכלל. זה הזמן להמעיט כמה שניתן במלל ולהיות איתו בשקט כמעט מוחלט.

2. לתת תוקף ולשקף את מה שעובר עליו - אני רואה שקשה לך עכשיו/אתה מאוד מאוד כועס/מאוכזב/מתוסכל/פגוע. לא להגיד את זה 700 פעם, אחת לכמה דק להגיד בצורה שקטה ומווסתת

3. להחזיק עבורו את התמונה כולה - לדעת בתוכך שזה לא מי שהוא, זה לא האישיות שלו, זו מצוקה וכרגע אין לו כלים אחרים להביע אותה. את איתו צולחת את הסערה. את לא נשאבת לתוכה, את העוגן שלו, המגדלור שלו ואת יודעת שיגיע היום שבו הוא יצליח.

הוא זקוק לך למקום בטוח, עם הקשיים שלו, הפיצוצים וההתפרקויות.

הוא זקוק לך שתהיי הנמל הבטוח שלו.

זה קשה, אני יודעת, אבל זה אפשרי. ככל שתתאמני על זה כך תצליחי יותר.