מתקשרים אלייך לא מעט מהמסגרת החינוכית בגלל התפרצויות או התנהגויות מאתגרות של הילד שלך. דרך השאלות שלך, דרך ההיכרות שלך את הילד שלך, את מבינה מהר מאוד, שהצוות לא ממש מבין את הקשיים שלו, הן לא יודעות לתת מענה מדוייק לצרכים שלו וכל זה מוביל להתפרצויות או אתגרים אחרים. את מתוסכלת, חסרת אונים ובאמת מתלבטת מה נכון לעשות. אין ספק, שהמסגרת החינוכית זקוקה לליווי מקצועי, אין ספק שיש סיכוי רב שההבנה שלך שהילד לא מקבל את המענה המתאים, נכונה. אבל בכנות, האם באמת הקושי קיים רק במסגרת החינו

אני יודעת שאת רוצה וחשוב לך (בצדק) לדעת איך להרגיע את הילד שלך כשהוא מוצף. אבל שניה, עצרי רגע. לפני הכל, הוא זקוק לקבלה האמיתי שלך, זו העמוקה, הקבלה שהילד שלך לא כמו כולם. הילד שלך צריך אותך מבינה מה זה אומר להיות עם שונות נוירולוגית, הוא זקוק לך לומדת, מכירה ומבינה את המשמעות של השונות הזו בחיי היום יום שלו. את הקשיים שהשונות הזו מביאה איתה. בואי נתמקד בשלושה אלמנטים שיתמכו ביכולת לצלוח את הסערה: כשהסערה מתגברת ומשתוללת, את לא מלמדת להשיט סירה, את מעגנת ומייצבת אותה, כך בדיו

רוב הזמן את לא באמת יכולה לדעת מה קורה בווצאפ של הילד שלך, הוא יושב לידך בסלון או ברכב, הראש בתוך הטלפון, ובתוך הטלפון פרוש כל השדה...

תחילת שנה היא אחת התקופות המאתגרות. המעבר מהחופש למסגרת מטלטל וכשהמסגרת חדשה זה קשה עוד יותר. המעבר הזה לא פשוט עבור כולם אבל מטלטל אפילו...